Home

אודות
דמיינו ילדה קטנה עם שמלה אדומה וקוקיות אדומות אי שם בקישינב, מולדובה. שם נולדתי וגדלתי עד העלייה ארצה בגיל 17. זו הייתה ילדה מנומסת, חרוצה, רצינית בלימודים, קוראת ספרים אל תוך הלילה, מנגנת בפסנתר (איך לא?) ועושה הכול לתפארת אמא ואבא ו החינוך הרוסי.
הילדה הזו קיימת בי, נוסכת בי שלווה ומתווה הרבה בחירות ב חיי. ובאותה נשימה, אינני יודעת איך פרויד היה מנתח את זה, בוערת בי גם אנה היצרית, היוצרת, מלאת אהבה לצבע, לאסתטיקה ולחיים עצמם. זאת אנה של הציורים.
אני קמה מדי יום לעבודה המסודרת שלי באוניברסיטה, נושאת באמתחתי שני תארים ועושה הכול ברצינות, בסיפוק ולשביעות רצון הסובבים אותי. אבל בתוך השגרה מפעמת בי היצירה, וכשהיא מתפרצת, זה צונאמי של אי שקט בלתי ניתן לעצירה. או יותר מדויק, אינני מצליחה לעצור את עצמי.
הציורים שלי הם החלונות לנפש שלי (מטאפורה שחוקה אבל מדוייקת שעבדה בשביל טובים ורבים לפניי). אלה המקומות בהם אני רוקדת כאילו אף אחד לא רואה אותי. אני שמחה שאתם כאן ומודה על ההזדמנות לשתף אתכם ולתת במה לחלקים האלה שבי.
שאלו אותי למה אני לא מציירת ריאליסטי. זו שאלה מעניינת כשאני חושבת עליה בהקשר של הדברים שאני מעלה כאן בכנות מלאה. בחיים אני ריאליסטית. אני פועלת לפי הכללים, מצייתת למוסכמות. ביצירה, בציור אני לא יכולה להיות כבולה. זו יבשת אחרת. זה יקום אחר. זהו המקום בו הנשמה שלי נותנת דרור לכל מאוויי הכמוסים. אני אוחזת במברשת הצבע ועפה. צבעוניות. תנועה חופשית והרמוניה הם הקווים שממלאים אותי.
ואם אמרנו שאני “מסודרת”, אז אוסיף ואספר שאני בת 48 ,רעייה ליעקוב אישי מזה 26 שנה. אמא אוהבת לנתנאל ולשקד שלימדו אותי איך אני יכולה לפרוץ את המחסומים הפנימיים שלי יותר מכל ספר הדרכה. אוהבת את משפחתי יותר מאשר את חיי. חובבת ספרות. מוסיקה. טיולים בעולם. דברים יפים. אוכל טוב. משפחה ועוד משפחה. הכי נהנית לפתוח את ביתי ולארח. להכין אוכל טוב, להגיש אותו הכי יפה שאפשר, הכי טעים והכי מפנק ומותאם לאורחיי.
האתר הזה נולד והתהווה בימי קורונה. אי השקט דחק אותי למחוזות היצירה. אני עובדת בפינת האוכל, שפופרות הצבעים לצדי, ערימת מכחולים, כן ציור אחד ואני. מציירת שעה ועוד שעה אבל מי סופר? כיף לי שאתם פה. באתר שלי. מקווה שתהנו מהציורים ותשמחו.
אוהבת,
אנה